<h1>סימני התרומה לסימן קנ"ו</h1>
<h2>דף כט:</h2>
החומץ של יין אסור בהנאה. ופריך פשיטא משום דאחמיץ פקע מיניה איסוריה. וכן פריך גבי יין מבושל שהיה של עכו"ם תחלתו אסור בהנאה. ופריך פשיטא הכי משום דאבשיל פקע איסורא מיניה. ועל שניהם מתרץ רב אשי הא קמ"ל דחומץ שלנו ויין מבושל שלנו ביד עכו"ם אין צריך כי אם חותם אחד דאי משום אנסוכי לא מנסך ליה כיון דאין יין גמור. אי משום איחלופי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף. פסק דין עכו"ם הנוגע בחומץ של ישראל או לבוסר או ליין מבושל. משמע דחומץ שלנו ויין מבושל שלנו אם נגע בו עכו"ם אין בכך כלום. דהא אפי' טרח ומזייף לא חייש אלא לאחלופי בשל עכו"ם. אבל משום מגעו לשלנו לא חייש. וכן א"ל שמואל לאבלט (ל' ע"א) שהיה עכו"ם שהיה מושך יין ונזהר מליגע ביין מבושל ואמר ליה והרי אמרו יין מבושל אין בו משום יין נסך וכן בבוסר יש שמתירין במגע עכו"ם. והטעם דתנן פרק כל הגט בשעת כניסת מים לבוסר. מדקא קרי ליה מים מכלל דאין שם יין עליו. אמנם רבי' הקפיד על רבי' משולם שהנהיג היתר למגע עכו"ם לחומץ שלנו ולבוסר שלנו משום דאין אנו בקיאין מתי קרוי חומץ ומתי קרוי יין. וגם בריחיה חלא וטעמיה חמרא פליגי בהמוכר פירות. ועוד דמעשים בכל יום שיש בני אדם שקורין לזה חומץ ובני אדם אחרים קורין יין. וכן בבוסר אין אנו בקיאין עד מתי קרוי בוסר. שהרי יש בני אדם שקורין בוסר למה שאחרים קורין יין. ועוד דבפרק כל הגט פי' רש"י לשון שני משמע כניסת מים לבוסר לאחר שנסחט לטבול בו פתו נותן בו מים. א"כ לא מיירי כלל במשקה שבתוך הבוסר. ומורי רבי' אומר שלשון ראשון נראה מדתנן פ"ד דשביעית הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה. הבאיש כונס לתוך ביתו ומ"מ אין אנו בקיאין בו. א"כ יש ליזהר ממגע עכו"ם לחומץ ולבוסר אבל יין מבושל אע"פ שחולקין פרק כירה אי הפשרו זהו בשולו גבי שמן מ"מ לאחר שהרתיח באש מותר במגע עכו"ם דאז קרוי מבושל לכולי עלמא. [התרומה סימנים קנ"ה—קנ"ו]. חומץ יין אף שהתלמוד מתיר ליגע בו עכו"ם מ"מ לדידן אסור דאין אנו בקיאים בשעור חזקו מתי קרוי חומץ ומתי קרוי יין וכן בוסר אסור לומר לעכו"ם לסוחטו וליגע בו אחר שנסחט דאין אנו בקיאין בשעורו מתי קרוי בוסר ומתי קרוי ענבים ועוד ללשון שני שפירש רש"י פרק כל הגט בכל ענין אסור אבל יין מבושל מותר במגע עכו"ם מדשתי ליה שמואל ואבלט ויש לו גבול לאחר שהרתיח באור.
